חשיפת שמונת שירי האהבה המרהיבים ביותר של פרדי מרקורי 

​

לדברי בריאן מיי, גיטריסט של קווין: "'It's a Hard Life' הוא אחד השירים המרהיבים ביותר שפרדי כתב. הוא יצא מהלב, ופרדי באמת התפתח במהלך כתיבתו. פרדי היה בעל היכולת להפוך את כאבו האישי למשהו כלל עולמי."

 

ברור אחד, שיר זה הוא אחד העצמתיים, הסמליים והטהורים שנכתבו על אהבה. הוא מביא מסר אישי מאוד מצד האמן, שמתגלה כמו לעולם לא קודם, ומאפשר לרגשותיו לבוא לידי ביטוי בלי שום מחסום.

 

המנגינה של השיר מרתקת, עם תחושה מלנכולית שמשקפת בדיוק את הכאב והמאבק שחש מרקיורי בעת כתיבתו.

 

השיר נפתח במבוא מלודי שמזכיר את סגנון האופרה, מותג ההיכר של קווין. הפתיחה יוצרת מיד תחושה דרמטית ומכינה את המאזין לחוויה הרגשית שבקרוב יחווה. האינסטרומנטציה, המושפעת מהמוזיקה הקלאסית, נבחרה בקפידה, והיא נותנת לשיר את הגדלות והדרמה המאפיינים את מוזיקת קווין.

 

בשיר הזה, קולו של פרדי מרקיורי מתבלט ביכולתו לכסות טווח אוקטבות רחב, תוך שילוב של עוצמה ורגשות. הביצוע הווקלי מתנדנד בין רגעים עדינים ומלנכוליים לביצועים חזקים יותר, שמזכירים את התנודתיות של רגשות אהבה. דינמיקה זו מועצמת עם שינויים בקצב וקרשנדואים שמובילים לשיאי השיר.

 

המילים חושפות מציאות שבה סיפור האהבה של הזמר הגיע לסיומו, משאיר אותו עם התמודדות קשה עם האובדן. הוא מודה שהוא לבד אחראי למצבו ומבין שהכאב שהוא חווה הוא חלק מהחיים, שיכול לקרות לכל אחד, ובפועל קורה לכולם.

 

השורה הראשונה של השיר תורמת מיד לנושא: "אני לא רוצה את חירותי. אין סיבה לחיות עם לב שבור." היא מביעה את הקשר הרגשי העמוק והתלות שעשויים להתפתח במערכת יחסים. היא מרמזת שלפעמים משיכת האהבה יכולה לגרום לנו לבחור באופן מודע לוותר על חירותנו האישית תמורת האושר והגשמה שהאהבה מבטיחה. נושא זה של הוויתור על חירות האישית למען האהבה מתפרש ונחקר בהמשך בעומק.

 

משפט חשוב נוסף הוא: "זהו מאבק ארוך וקשה ללמוד לטפל זה בזה, לבנות אמון מראשית הדרך, כשאנו מאוהבים." המשפט הזה מלמד על המאמץ המתמשך והמחויבות הנדרשים כדי לשמר קשר בריא ומפרח. הוא מדגיש את העובדה שהאהבה דורשת עבודה ומחויבות קבועה, ומצביע על האתגרים הכרוכים ביחסים שאנחנו מעדיפים לחשוב עליהם כאידיליים.

 

האחריות לפרש, בהתאם לניסיון החיים ולרגישות שלכם, את המבטים, התנועות, הדיבורים והגוונים הווקאליים המשתלבים בהופעה המרשימה של היצירה הזו, היא שלכם, אך אנו מספקים לכם מפתחות לעמוק את ההבנה והערכה שלכם למה שמרקיורי מנסה להעביר.

 

0’12’’: העובדה שליבו שבור, במקום להביע זאת בקול עצוב, מועברת בעדינות ושלווה מפתיעים.

 

0’31’’: ממקום גבוה, כמו נביא, הוא מנמיך את ראשו אל עבר האנשים, כדי להראות שלב שבור יכול לקרות לכולם - להם, לנו, לכם.

 

0’36’’: ראש מורם השמיימה כשניצחון ביד, ראש כפוף לאדמה בהפסד.

 

0’42’’: מבט חזק ונחוש אלינו כשהוא מספר שהתאהב. זו קריאה מתוך הלב. באותו רגע, הוא חווה מחדש את האהבה שהרגיש כלפי האדם ההוא.

 

0’47’’: כאשר הוא מתאר שהוא נשבר מהפרידה, הוא נשען על עמוד כדי לא להתמוטט ולאף על פי הכאב, להישאר עומד.

 

0’51’’: כשהוא מופיע בראש המדרגות, שלושה מהאנשים מסייעים לרביעי, שנפל על המדרגות, לקום.

 

1’00’’: הוא יורד את המדרגות בדיוק ברגע שהוא נתקל בבריאן מיי, שלובש שחור כדי לייצג את הצער והכאב, ועולה את המדרגות עם תיק גיטרה בצורת ארון קבורה. האם מות הקשר יתגבר על הכול?

 

1’12’’: שלוש נשים מלוות גבר שעוטה מסכת אייל. האייל הוא חיה טוטמית הקשורה לרוחניות, לחידוש ולתחייה. לעטות מסכת אייל יכול לשמש כטליסמן להגנה או לריפוי. היא מסמלת קשר עמוק עם הטבע ועם מחזור החיים, כמו גם כוח, אומץ וגאווה גברית. בסצנה, הגבר עם המסכה נראה חלש ומבויש, זקוק לתמיכה - והנה, נשים הן זו שנותנות לו את העזרה הזו.

​

1’22’’: פרדי מרקיורי מכסה את אוזניו בידיו, כאילו הוא מעדיף לא להתמודד עם המציאות של הנזקים שגרמה הפרידה, ושואל את עצמו איך הוא יוכל לאחות את כל החלקים השבורים בגופו ובנשמתו. אז זרועותיו נופלות, חסרות חיות, כאילו אין בו עוד שום כוח.

 

1’30’’: בהגידו שהוא מנסה להחזיק מעמד ולא לבכות, הוא מקבץ את ידיו כאילו מנסה להכיל בהן את כל הכאב שלו, מבלי להישבר. זהו סימן של עמידות רוח.

 

1’41’’: ה-"yeah" שהוא מוציא מפיו בתגובה לדמות המשנה שלו, בדבריו על הכאב שהפרידה גרמה, נושא עומק וכנות שאי אפשר לתאר במילים. אנו ממליצים לכם לצפות ברצף הזה כמה פעמים.

 

1’45’’: בהתמודדות עם הכאב שמתעורר בו עוד יותר כשהוא מספר שהחיים קשים כשנותרים לבד לפתע, הוא הופך ללוחם, מתקומם ומכה באגרוף על השולחן בתנועה מלאת משמעות. הבעות פניו משקפות את כל הגוונים של הכאב הזה. סביב השולחן שעליו יושב, אישה מבוגרת שוכבת ללא הכרה, עם תפוח בפיה. התפוח עשוי להזכיר את דימוי התפוח המרעיל באגדת שלגיה והשבעה הגמדים, שמסמל רמאות ורשע, אבל גם שינה עמוקה - כצורת בריחה או התמודדות עם המציאות. התפוח יכול גם לסמל סכנות או פיתויים המובילים להרס עצמי או אשליות בקשרים אהבה. במסורות רבות, התפוח מסמל גם פיתוי והחטא הקדמון, מייצג את הבחירות הקשות והתוצאות של מעשינו.

​

1’49’’: בפרקטיות, הוא מגלה פתאום שהפרידה סופית. הוא מרים את עיניו לשמיים, מבקש מהם סימן שיאפשר לו לקום ולשקם את חייו מחדש.

 

1’53’’: הוא קם, עם רצון וזריזות אדירים, כדי לבקש מהשמיים אהבה חדשה, סיפור שיחזיר לו את התחושה של להיות חי. מעליו, תלוי תינוק המייצג מלאך, אוזן של השמיים שעשויה לשמוע אותו.

 

1’57’’: הנתינים שלו מחיאים כפיים לעמידותו, ללחימתיותו ולאופטימיות שלו. אך שניים מהם, בזמן שהם מחיאים כפיים, מוציאים לשון באופן לועג וספקן לגבי היכולת שלו לחוות שוב סיפור אהבה. להוציא לשון יכול להיות גם ביטוי לחופש או למרד, דרך לדחות קונבנציות או ציפיות בנושאי רומנטיקה.

 

2’25’’: האורות נהיים עמומים ובריאן מיי חושף את מה שהיה בתוך התיק שלו: גיטרה בצורת גולגולת. נראה שהגיטריסט מנגן בכלי זה באופן מרגש, כאילו הוא מצטרף לספקנות של הדמויות שהוציאו לשון. אז הוא מרים את הגיטרה בתנועה ניצחונית, כאילו הוא מצהיר על הפסימיות שהוא מייצג.

 

2’47’’: משתלב בתנועה הפסימית, אישה דורכת על רגלו השמאלית של הזמר בזמן שהוא מנסה לעלות מחדש את המדרגות. האישה הזו, למעשה, הייתה בת זוג לשעבר של מרקיורי, מה שהופך את השיר לעוד יותר קרוב למציאות שהוא חווה.

 

3’08’’: במול הרצון הבוער והבלתי נסלח של האמן להתאושש ולמצוא שוב אהבה, בריאן מיי מוותר ונראה כאילו הוא מוכן להניח את הגיטרה שמסמלת את הכישלון והוויתור.

​

3’25’’: מגיע הפתיחה בעוצמה מדהימה. פרדי מרקיורי חובק את אגרופיו כמו לוחם, ובביטחון מוחלט הוא מכריז שהוא יחיה תמיד למחר.

 

3’28’’: הוא מקפל את אגרופיו הסגורים, כאילו הוא קולט או שולח אנרגיה בלתי נראית, ופתאום, בהסתכלות חוזרת על העבר, הוא מגלה שכל מה שעשה, עשה בגלל אהבה. זו התגלות עבורו. הוא מביט בנו בעיניים מלאות אמת וכנות מוחלטת. נשמתו חשופה לגמרי.

 

3’32’’: חיוך רחב מאיר את פניו, כשהוא חוזר ואומר שכן, כל מה שעשה, עשה מתוך אהבה. כל רגש נוסטלגי נעלם ממחשבותיו. ידיו נפתחות בסוף כי הוא מצא את הדרך לצאת מכאבו.

 

3’36’’: הוא משקיף למרחקים, להיכן שאף אדם לא יכול, כעת מלא בהשראה שהתגלתה לו. העמידים שלו משתחווים, גבם אליו, אך מביטים לאותו כיוון שלו. רצונו ניצח את הכל.

 

"It’s A Hard Life" מעלה את החוויה האישית לאמיתות יותר אוניברסליות על אהבה, אובדן, חיים והחיפוש אחר משמעות. למרות שהשיר שחור ומלנכולי, יש בו סיום של אופטימיות נדירה. כל מי שעבר פרידה כואבת צריך למצוא נחמה בהאזנה לשיר. גם אם עשינו טעויות, משהו שבלתי נמנע, במהלך סיפור האהבה שהסתיים, הדבר היחיד שחשוב הוא להגיד לעצמנו שכל מה שעשינו, עשינו מאהבה. לא משנה מה הייתה תוצאת הקשר, כשאנו יודעים שהאהבה הייתה המנחה שלנו. זו המחשבה שמרפאת פצעים ומחלימה, ולא ההמתנה הפסיבית לסיפור חדש.

​